את אבי לא פגשתי מאז ימי הישיבה, לכן הופתעתי כשהתקשר וביקש שניפגש, אך כשהגיע הבנתי כמעט הכל.
הבחור הפורח שתמיד היה מלא בשמחת חיים, הפך לאדם כפוף, עיניו נטולות חיים ופניו נפולות. כמו בר מינן, רק בהבדל אחד. בר מינן לא נע ולא זע, ואבי בכל זאת הגיע.
“על “עזר מציון” שמעת? על “יד שרה”? על “עזרה למרפא”?
בתחילת הפגישה השלמנו פער של 30 שנה בחמש דקות ואז אבי ניגש לעניין.
“אתה בטח שואל את עצמך, אהרן, למה אנחנו נפגשים, נכון? מוזר לך שאני נראה כמו שאני נראה. אני מניח שאתה שואל את עצמך איך מי שתמיד עזר לכולם הפך בעצמו למבקש עזרה. דע לך. הכל בגלל הישיבה!!!
אתה זוכר שבישיבה נחשבתי לבחור מצוין?
“איך אפשר לשכוח”, עניתי. “היית מהטובים ביותר. היית סמל לכולנו. למדת מצוין. בשיעורים תמיד שאלת את השאלות הטובות ביותר, וכולם גם ביקשו את קרבתך. אני מאחל לכל בחור ישיבה לחוות את שהותו בישיבה כמוך.
“ובדיוק זה העניין אהרן”, אמר אבי בעצב. ההצלחה שלי נותרה בישיבה. הכל היה נפלא עד שהתחתנתי, ומאז הכול השתנה. בחיי התרחש מהפך שלא ציפיתי לו.
“בכולל איש לא הכיר את אבי המוצלח, ולמרות שניסיתי לשחזר את המעמד שהתרגלתי אליו בישיבה, נכשלתי. הייתה זו הפעם הראשונה בחיי שחוויתי את הטעם הצורב של הכישלון, ומתוך ייאוש, שנתיים אחרי החתונה יצאתי לעבוד. בעזרת כספי החתונה פתחתי עסק עצמאי, אך לאחר תקופה לא ארוכה פשטתי רגל, שקעתי בחובות, והתכנסתי בתוך עצמי.
“לא הייתי מסוגל להסתכל במראה. בתחילה חשבתי שהקב”ה מעניש אותי על שהפסקתי ללמוד תורה, אך בהמשך הבנתי שעלי לקחת אחריות על כישלונותיי ולא להטיל אותם על אחרים.
בהמשך זה גם השפיע על האווירה בבית. מי רוצה לחיות עם כישלון מהלך? אשתך? ילדיך? זה נראה לך נחמד לראות את אבי המשפחה כבוי ומכונס 24 שעות ביממה?
מאוחר יותר מישהו שמכיר את הוריי ניסה לעזור וגם סידר לי עבודה, אך מאז החלפתי עבודות באותו קצב שהתאריך מתחלף בלוח השנה. כישלון רדף כישלון, וכעת אני כאן.
לכן אמרתי לך שהכול בגלל הישיבה. לפעמים להצליח זה אסון. אם לא הייתי מצליח בישיבה, לפחות לא היה לי למה להשוות את כישלונותיי. זה מה שהכאיב לי יותר מכל. המהפך. חשבתי על זה המון. איך אבי – הבחור המוצלח והמושלם שכולם ביקשו להידמות אליו הפך לכישלון מחפיר שכזה? ומה שהכי כואב לי, הוא שעכשיו גם האמונה שלי בהקב”ה כבר לא מה שהייתה. בתחילה עוד הייתי מתפלל להקב”ה ומבקש שיעזור, אבל היום?
אנחנו עומדים לפני ראש השנה, נכון? כולם מתכוננים לימים הנוראים, ממרקים את הנפש, מקבלים קבלות וחולמים על שנה חדשה עם תקווה גדולה בלב. ואני? לפעמים אני שואל את עצמי, בשביל מה אני צריך שנה חדשה? בשביל עוד כישלון? בשביל עוד התחלה שהסוף שלה ידוע מראש?
לכן האמונה שלי נחלשה. אם הקב”ה לא חפץ בתפילות שלי, שיסביר לי מה הוא רוצה ממני. שאדע לכל הפחות מדוע אני סובל כל כך? אנחנו הרי מאמינים שהוא טוב ומיטיב, לא? בשביל מה ה’ ברא אותי? כדי להוכיח לי שאני כישלון? אני באמת רוצה לדעת מה ה’ רוצה ממני. אני מרגיש שהשמיים עושים לי דווקא.
“אני מזדהה לחלוטין עם הכאב שבדבריך, אמרתי. בישיבה היינו בטוחים שהעתיד שלך מסודר יותר משל כולנו. לכן אני כל כך מופתע, וגם כל כך רוצה לעזור, אך אני לא בטוח שאני יכול.
“אתה בחור חכם ולכן ברור לך, שאין לי טיפת מושג למה זה קורה לך. אני לא נביא, וגם אף אחד לא מתייעץ איתי לפני שהוא מחליט החלטות, בטח לא השמיים, אך במחשבה שניה, אני יכול אולי לעזור לך בדרך אחרת.
“איך??”
“לספר לך על צרות של אחרים”.
“ואיך זה בדיוק אמור לעזור לי?? נראה לך שאם תספר לי שכולם סובלים הבעיות שלי תיפתרנה? תבין אהרן. אני כישלון מהלך! הרגשת פעם מה זה לקום בבוקר עם כישלון אחד וללכת לישון עם שניים, כשברור לך כשמש שמחר הם יהפכו לארבעה?
“אני לא רוצה לספר לך על צרות של אחרים כדי להרגיע אותך, השבתי לו, “אני רוצה לספר לך עליהם כדי להלחיץ אותך, כדי שמהיום והלאה לא תמצא מנוחה, כדי שלא תוכל להירדם בלילות.
כשאבי היה בהלם, התחלתי.
“על “עזר מציון” שמעת? על “יד שרה”? על “עזרה למרפא”?
“בטח”, אמר אבי, “שמעתי ועוד איך, אבל איך זה קשור אלי? אני הרי לא חולה.
“שאלת את עצמך, אבי, מה מביא אדם כמו הרב לופוליאנסקי להקים את ארגון “יד שרה”? אז ככה. זה התחיל כשהבן שלו היה זקוק למכשיר רפואי, והפרוצדורה שהם היו צריכים לעבור כדי לקבל אותו הייתה כל כך מייגעת, שהם כמעט נשברו. אלא שבמקום לבחור להישבר, הם החלו לאסוף ציוד רפואי, רק כדי שאחרים שזקוקים למכשירים רפואיים לא יחוו את הסבל שהם חוו. כל השאר היסטוריה.
כך גם הוקם “עזר מציון”. זה קרה כשהרב חנניה צ’ולק היה אברך צעיר. אבא של אשתו ע”ה חלה, ובמשך חודשים ארוכים הם מצאו את עצמם סועדים אותו בבית חולים. כשהם הבחינו בהורים לילדים חולי סרטן שחיים במשמרות אינסופיות מסביב למיטה של הילד שלהם, וקורסים מול עיניהם, הזוג צ’ולק הציע להם להחליף אותם לכמה שעות כדי שיוכלו להתרענן. בהמשך הם גם רכשו טנדר ישן כדי לקחת ולהחזיר את משפחות החולים מביתם הביתה, ובגרסתו המעודכנת התכנסו הפעולות האלה לארגון ששמו “עזר מציון”, ובדיוק כך הוקמה האימפריה של הרב פירר. כמעט ב”מקרה”.
זה קרה כשאחד החברים של הרב פירר היה זקוק למכשיר רפואי עבור בתו, והרב פירר דאג להביא את המכשיר מחו”ל כדי לחסוך בעלויות. ומאוחר יותר, כשאחד מקרובי המשפחה שלו עבר אירוע לב, והייתה התלבטות כיצד לטפל בו, והיה זה הרב פירר שהתרוצץ בין הרופאים כדי לעזור, וכך נולד ארגון “עזרה למרפא”.
“זה מדהים”, אמר לי אבי. “לא ידעתי על כך. אבל איך זה קשור אלי?”
“קשור מאוד”.
“תסכים איתי, שגם הרב לופוליאנסקי, גם הרב צ’ולק וגם הרב פירר, היו יכולים לבחור בדרך שאתה בחרת להתמודד עם הכישלונות שלך. גם הם היו יכולים להתלונן ולשאול את עצמם למה זה קורה להם? ולמה אברך צעיר צריך לבלות עם חמיו בבתי חולים במקום לצאת לירח דבש, ולמה הבירוקרטיה בישראל כל כך מסובכת. אך הם בחרו באפשרות אחרת. במקום להתייאש, להתמרמר ולשקוע מרחמים עצמיים, הם בחרו להפוך את הקללה לברכה ואת הכאב האישי שלהם להצלחה.
“חשוב רגע מה היה קורה לו חמיו של הרב צ’ולק לא היה נופל למשכב? אם הרב לופוליאנסקי לא היה זקוק למכשיר רפואי עבור בנו, ואם קרוב המשפחה של הרב פירר לא היה עובר התקף לב? כמה סבל היה נוסף לחיינו? כמה סבל אנשים אלו חסכו לעולם כשבחרו למנף את הסבל האישי שלהם ולסייע בעזרתו לאחרים?
“נכון. הם נתקלו בקשיים ובסבל. אי אפשר להתעלם מכך. הם לא ביקשו אותם. הקשיים הללו נחתו עליהם מהשמיים בלי הודעה מוקדמת. אבל הם, שנמצאים אתנו על הארץ, בחרו מה לעשות עם הקשיים שבאו משמיים, והחליטו להפוך את הסבל שלהם מקללה לברכה.
“הבחירה שלנו, אבי, היא לא אם יהיה לנו קשה בחיים או לא. זה בידי שמים. הבחירה שלנו מסתכמת במה לעשות עם הקשיים הללו. לתת להם לייאש אותנו, או להשתמש בהם כדי להפוך את עצמנו להצלחה. ובשונה מהקשיים שבאים משמיים, הבחירה מה לעשות איתם תלויה רק בנו, וזה כתוב במפורש בפרשת השבוע.
בפרשת ניצבים, לאחר שמשה רבנו מתאר בפני בני ישראל את הצרות שעתידות לבוא עליהם בגלות, מסיים משה רבנו את דבריו בשני פסוקים, שנאמר: “והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה’ אלקיך שמה… ובהמשך: “העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך”.
כאן עולות כמה שאלות. א. מדוע כשבאות קללות נדרש האדם לחשבון ולהשבה אל הלב זה ברור. אך מדוע נדרש האדם לחשבון כשבאות עליו ברכות? האם לא נכון יותר היה לכתוב “והיה כי יבואו עליך כל הקללות האלה, והשבות אל לבבך”? מדוע צמודה הברכה לקללה? ב. כיצד האמור מתקשר עם הפסוק: “החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך”. האם יש קשר בין הברכה והקללה לבחירה? מסתבר שכן.
בפסוקים אלו משיב משה רבנו על השאלה ששאלת.
בפסוק הזה משה מסביר לבני ישראל, שלמרות שהקב”ה מנהל את העולם בלי להתייעץ אתנו, יש בכל זאת דבר אחד שתלוי רק בנו.
אנחנו אמנם לא שולטים באירועי החיים, אך בבחירתנו אנו מכריעים אם הם יהיו ברכה או קללה.
בפסוקים אלו משה מלמד, שלא הכישלונות קובעים אם אנו קללה או ברכה, אלא שהבחירה שלנו מה לעשות איתם תקבע זאת. לכן הבחירה כרוכה בברכה ובקללה. ברכה אם בחרנו נכון וקללה אם לא.
זו גם הסיבה שהשבה אל הלב האמורה בפסוק כרוכה אף היא בקללה ובברכה, שכן ההשבה אל הלב, מובילה לבחירה, והבחירה תקבע אם אירועי החיים יהיו ברכה או קללה.
בפסוקים אלו מלמד משה כשאדם משתמש ב”קללה” הפרטית שלו כדי להביא ברכה לאחרים, הוא הופך את כל קללתו הפרטית לברכה.
הבנת אבי? אני אמנם לא יכול לשנות את חייך. לא למחוק את הצלחתך בישיבה, וגם לא את כישלונותיך שלאחריה. את זה רק אתה יכול לעשות בבחירתך מה לעשות בגללם. האם להיכנע לכישלונותיך ולשקוע ברחמים עצמיים, או לאמץ את השיטה של הרב פירר הרב לופוליאנסקי הרב צ’ולק, ועוד אלפי יהודים טובים אחרים, שרק בזכות כישלונותיהם וסבלם העולם עוד ממשיך להתקיים.
ועם כזאת הזדמנות, אבי, לא תחכה לשנה חדשה?
שבת שלום.
