בחודש שעבר הגישו הסיעות החרדיות בכנסת הצעת אי אמון בממשלה בגלל יוקר המחיה ועליית מחירי הדיור.
בנאום תגובה הסביר חבר הכנסת אלון טל מ”יש עתיד” במרומז, שלא הממשלה אשמה בעליית המחירים אלא דווקא אלו שמתלוננים, כלומר החרדים.
“לא באנו לישראל כדי להתיישב בלול. אנחנו רוצים לחיות טוב”
למה? לדעתו של חבר הכנסת זה קורה כתוצאה מאחוז הילודה הגבוה, שבגללו ישנה צפיפות שגורמת לעלייה במחירי הדיור, ועל אחוז הילודה הגבוה אחראים, איך לא? החרדים.
“אין לנו בישראל גל התייקרויות”, אמר חבר הכנסת. “האמת היא שיש לנו עלייה דמוגרפית חסרת תקדים. אל לנו להמשיך לשקר לציבור ולומר שאפשר להמשיך לגדול באופן אינסופי ולהמשיך לפתור את בעיית הפקקים, העומס בבתי הספר, הכיתות הצפופות והעלייה במחירי הדיור. אנחנו חייבים לשנות כיוון, זה לגמרי בידינו”.
איך משנים כיוון אתם שואלים? יולדים פחות. איך יולדים פחות? משלמים פחות לאלו שיולדים.
“לא באנו לישראל כדי להתיישב בלול. אנחנו רוצים לחיות טוב”. אמר חבר הכנסת בהזדמנות אחרת. שני ילדים זה ברכה. שלושה פחות, ארבעה זה בעיה. אני נותן הכשר לשניים, אפילו 2.1 ילדים.
על השאלה איך מורידים את אחוז הילודה השיב חבר הכנסת בלי למצמץ.
“יש שלוש דרכים לעשות זאת: העצמת נשים, העצמת נשים והעצמת נשים. כל השאר פרשנות. אין מדינה שהצליחה להוריד את כמות הילודה מבלתי לתת לנשים אופק מקצועי מעבר ללהיות אמא. זה יהיה טוב למדינת ישראל. גם הציבור החרדי תקוע בפקקים ורוצה לקבל שירות טוב בבתי חולים”.
את האמת? למרות שזה גורם לי לחייך, אין לי בעיה עם חבר הכנסת טל. אם הוא רוצה להאמין שהרבה ילדים זה לא טוב למדינה? שיאמין. אבל מה שמדהים הוא שחבר הכנסת מאמין שהדרך לצמצום הילודה עוברת בהעצמת נשים. כי הוא חושב שמה שנשים יהודיות יולדות ילדים זה כי פשוט אין להם משהו אחר לעשות. אבל אם נעצים אותן והן יצאו לעבוד, הן תתחלנה להכיר את החיים ואת עצמן, ואז הן תלדנה פחות. ואם החרדים יבינו שפחות ילדים זה פחות פקקים, ופחות ילדים זה פחות לחכות בתור, גם הם ייטו כתף לצמצום הילודה, והכל יסתדר.
מה שחבר הכנסת לא מגלה, זה שפחות ילדים זה אולי יותר איכות חיים כלכלית אבל לא יותר אושר. שפחות ילדים זה אולי יותר מדינה אבל פחות יהודית. שזה אולי יותר עצמאות אבל פחות בשביל מה. והכי חשוב, שפחות ילדים זה אולי יותר הווה אבל הרבה פחות עתיד.
וההוכחה לכך מופיעה בפרשת השבוע.
בפרשת כי תשא מתארת התורה את החטא הלאומי הראשון של עם ישראל. את חטא העגל שהתרחש ארבעים יום בלבד לאחר קבלת התורה בהר סיני.
וצריך להבין איך קורה כזה דבר? איך יכול להיות שאחרי שעם שלם פוגש את הקב”ה הוא עובד לעגל מזהב? מה גרם לבני ישראל לעשות עגל? מה הם חשבו? שהעגל הזה באמת הוציא אותם ממצרים?
על כך עונים חז”ל בתלמוד (סנהדרין ס”ג:): “אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא”.
במילים האלה מסביר רבי יהודה שבני ישראל לא באמת האמינו שהעגל הוציא אותם ממצרים. הם עבדו לו מסיבה אחרת. הם עבדו לעגל בשביל הנוחות. הם הקריבו את הערכים שהם קבלו בהר סיני, בשביל קצת יותר נוחות ואיכות החיים.
הם התאוו לעריות והקריבו את האמונה. הם ביקשו חופש והקריבו את האמת. הם רצו את ההווה והקריבו את העתיד.
ויש לכך ראיה.
בתגובה לחטא העגל הקב”ה פונה למשה ומבקש “הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם”, ורק כשמשה מתפלל הגזירה משתנה.
השאלה היא למה? וכי הקב”ה באמת רצה לכלות את ישראל? הוא הרי הוציא אותם ממצרים. ואם בכל זאת רצה לכלותם מדוע שינה את הגזירה?
במילים “הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם” מלמד הקב”ה את משה יסוד חשוב.
לעם ישראל יש תפקיד חשוב בעולם, והוא ארוך טווח, וכדי שעם ישראל ישרוד ויגיע אל תכליתו ולא ייעלם בדרך, הוא נדרש לנהוג הפוך מעמים אחרים. בעוד עמים אחרים מקריבים את הערכים בשביל הנוחות, עם ישראל נדרש להקריב את הנוחות למען הערכים.
אם עם ישראל יוותר על ההווה בשביל העתיד הוא ישרוד, ואם הוא ינהג כמותם יקרה לו מה שקרה לכל העמים שנהגו כך. הם פשוט נעלמו.
במילים “הניחה לי ואכלם”, הקב”ה מלמד את משה, שאם בני ישראל יעבדו לעגל בשביל איכות החיים של ההווה ויקריבו את הערכים שלהם. לא הוא יכלה אותם, אלא הם יכלו את עצמם. ובסליחתו של הקב”ה על חטא העגל הוא מבשר למשה שזה לא יקרה. שהוא לעולם לא יתן לעם ישראל להקריב את הערכים עבור ההנאות של הווה. שחטא העגל לא יחזור על עצמו. ושגם אם בדור מן הדורות יקרה שחלק מעם ישראל יעדיף את הווה על העתיד, ואת איכות החיים על הילדים, תמיד יישארו יהודים שימשיכו להעדיף את העתיד על ההווה. ושגם אם יבטיחו להם פחות פקקים ופחות לעמוד בתור, הם לא יתפתו.
הוא מבטיח לו שתמיד יישארו יהודים שגם אם יגזרו עליהם גזירות כלכליות, הם ימשיכו להעדיף את העתיד על ההווה.
למה? כי הם לא עובדים לעגל. כי הם לא מאלו שחושבים שהכל כסף ורווחה כלכלית או איכות חיים. שעם ישראל ישרוד לא בגלל אלה שעבדו לעגל, אלא דווקא בגלל אלה שלא.
ועוד נקודה לסיום.
בכתבה שהתפרסמה חודש אחרי נאומו של חבר הכנסת, מתברר שאחד מכל שבעה בתי כנסת קונסרבטיביים, מחפש רב לשנה הבאה, בגלל גל פרישות של רבנים שתוקף את הקהילות הקונסרבטיביות בארצות הברית.
כשאחד מהרבנים הפורשים נשאל על כך הוא השיב שישנה אווירה שחונקת כל זיק של חדשנות, של להט ושל יוזמה ושלבו “נחמץ” בכל פעם שקומץ מתפללים בלבד מגיע לבית הכנסת בשבתות ובחגים, ושלכן החליט לעזוב את בית הכנסת, לעשות לביתו ולפתוח חברה ליעוץ.
לכן אני מתפלא על חבר הכנסת טל. הוא הרי מכיר את היהדות הקונסרבטיבית טוב מאוד, והוא היה הראשון שצריך לדעת שלתנועה שמקדשת את ההווה על פני העתיד. אין עתיד. למה? כי אם ההווה חשוב, למה להיות רב בית כנסת אם אפשר לפתוח חברת ייעוץ?
