את יואב הכרתי בהרצאה של ‘ערכים’ שהתקיימה בביתו בארצות-הברית.
בתום ההרצאה ישבנו בחצר לכוס קפה.
יואב סיפר שהוא בן קיבוץ, ועשרים שנה קודם לכן, עם שחרורו מצה”ל, יצא לטיול לדרום-אמריקה שנמשך גם לארצות-הברית. מאז הספיק להתחתן, להקים משפחה ולעשות לא מעט כסף במונחים ישראליים.
“אצל חברַי המצב שונה לחלוטין. חלקם נשואים לנשים לא-יהודיות, וגם אצל האחרים המצב לא הכי טוב מבחינה יהודית, בעיקר בנוגע לילדים.
התעניינתי לדעת מדוע יזם את ההרצאה בביתו. יואב הסביר שבשונה מחבריו, הוא קרוב יותר למסורת.
“אני נשוי ליהודייה וגם מקפיד על כשרות, לפחות בבית”, אמר. “בשבת, אם מזג האוויר מאפשר, אני מגיע לבית-כנסת עם ילדַי וגם נותן להם חינוך יהודי, כדי שלא ישכחו שהם יהודים,למרות שיש לנו ממש ליד הבית בי”ס ציבורי במימון המדינה.
“אצל חברַי המצב שונה לחלוטין. חלקם נשואים לנשים לא-יהודיות, וגם אצל האחרים המצב לא הכי טוב מבחינה יהודית, בעיקר בנוגע לילדים.
“לכן ביקשתי לארגן כאן הרצאה. רציתי לעורר אצל חברַי את הניצוץ היהודי לפני שיהיה מאוחר מדי. בארץ אתה מרגיש יהודי גם אם אינך שומר מצוות, אבל כאן, בגולה, אם אתה לא מתאמץ במיוחד, אתה מהר מאוד שוכח שאתה יהודי, והילדים עוד יותר”.
כששאלתי מדוע אינו חוזר לארץ אם היהדות חשובה לו כל כך, יואב היה גלוי מאוד.
“לא קל לחיות בארץ. אין איכות חיים. הכל יקר, וקשה להתקיים בכבוד אפילו כשעובדים קשה. כאן, מי שעובד – מרוויח. יש לי עוזרות 24/7 ושתי מכוניות, ובית גדול ויפה שבארץ אפשר רק יכול לחלום עליו. חוץ מזה, בארץ יש קיטוב חברתי ומגזרי, וכשאתה מאזין לחדשות – כל אחד אוכל את השני. פה אתה חי את החיים שלך. אין פה אחד שלא יגיד לך שלום ברחוב. והכי חשוב – עשרים שנה לא פתחתי רדיו. כאן יש איכות חיים, וחיים רק פעם אחת. לכן אני לא חוזר לישראל”.
“זה נכון שצריך לנצל כל רגע בחיים”, הסכמתי, “אבל כאן זה לא הבית שלך, יואב. ישראל היא הבית שלך. גם מלון שאתה מתארח בו בדרך כלל מפואר ומפנק יותר מהבית שלך, ובכל זאת, בסוף כל טיול חוזרים תמיד הביתה בשמחה. מדוע אינך חוזר?”
“שלא תבין אותי לא נכון”, הסביר יואב, “אני ציוני אמיתי. אני מלא געגועים לישראל, ונהנה מאוד כשאני מגיע לביקור. חוץ מזה אני גם תורם לא מעט לחיילים בודדים. אתה לא צריך להרצות לי על ציונות. אני בן קיבוץ. מדינת ישראל זה משהו שגדלתי עליו. ברור שישראל היא הבית שלי. בלי המדינה – מי היה מרגיש בטוח בחו”ל? אם חס וחלילה יקרה כאן משהו, לאן נלך? אבל בינתיים הכל בסדר. וחוץ מזה, בינינו, אם לך היתה אפשרות לגור כאן – לא היית מהגר?… נראה לי שאתה קצת מקנא, ולכן אתה מטיף לי מוסר. אם אתה סובל, שכולם יסבלו…”
“יכול להיות שאני באמת קצת מקנא”, צחקתי. “אבל זה לא פוטר אותך מהתמודדות עם השאלות שלי. וחוץ מזה, אם אלו שעלו לארץ ובנו אותה היו חושבים כמוך, לאן היה לך לחזור? תגיד, על רבי ישראל מִשְקְלוֹב שמעת?”
יואב לא ידע במי מדובר.
“הוא היה תלמידו של הגאון מוילנה, שעלה ארצה בשנת 1809 אך חזר לחו”ל לאחר שנה בלבד כדי לאסוף כספים לתמיכה בתושבי צפת העניים. שלוש שנים אחרי שחזר לצפת השתוללה בעיר מגפה שהפילה חללים רבים, והוא ברח עם משפחתו לירושלים. בדרך נפטרה אשתו, וכשהגיעו לירושלים מתו גם שלושת ילדיו. כשחזר לצפת בגפו, מוכה ושבור, נכלא בידי הטורקים העות’מנים, וכל הבתים שבנה שם כמה שנים קודם לכן עבור תושבי צפת, קרסו בשטפונות שפקדו את העיר בשנת 1825. אך בזאת לא תמו ייסוריו. שתים-עשרה שנה לאחר מכן, הבתים החדשים שבנה נחרבו גם הם ברעידת אדמה, וכשבנה אותם בפעם השלישית החריבו אותם פורעים ערבים.
“במקום להתייאש ולעזוב את הארץ, רבי ישראל נסע שוב לירושלים, ופעל שם נמרצות להרחבת היישוב היהודי.
“אם עוזבים את הארץ רק בגלל שכאן קשה יותר, לא היתה לנו מדינה היום. ואם לא היתה לנו מדינה, לא יכולת להרשות לעצמך לגור בחו”ל, כי לא היה לך לאן לברוח כשהשקט האמריקאי יסתיים. והוא יסתיים.
“חוץ מזה, חז”ל מלמדים שארץ ישראל כמוה כמראָה: למי שאוהב אותה היא מראה את כל מה שיפה בה, ולמי שמתייחס אליה כעיר מקלט ותו לא – היא מראה את כל מה שקשה וגרוע”.
וזה כתוב בפרשת השבוע.
בפרשת שלח מתארת התורה את מסע המרגלים שביקשו לתור את ארץ כנען ולעמוד על טיבה, שנאמר:
“וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר. וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב. וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא ישֵׁב בָּהּ – הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה, וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה – הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים. וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה, הֲיֶשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ, וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים”.
בשובם למחנה ישראל, התורה מתארת כיצד הציגו המרגלים בפני העם את המודיעין שנאסף ואת קביעתם שמדובר בארץ אוכלת יושביה, שהרי “בְּכָל מָקוֹם שֶׁעָבַרְנוּ מְצָאנוּם קוֹבְרֵי מֵתִים”, וגם אנשיה ופירותיה ענקיים ומשונים.
וכאן מתעוררת שאלה: הקב”ה ידע שהמרגלים יצאו לתור את כנען בשליחות משה, מדוע אם כן הציג בפניהם את מתיה במקום להראות להם את יופיה? ואשר ליהושע ולכלב – כיצד לא נפלו הם בעצת מרגלים, וכי לא היו גם הם עדים לאותם מחזות של “אַנְשֵׁי מִדּוֹת” ו”נְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן־הַנְּפִלִים”?
בגלל כבודה של ארץ ישראל.
לארץ ישראל יש כבוד. היא אינה עיר מקלט. לא מגיעים אליה מטעמי נוחות. זהו עלבון לה. באים אליה בגלל האמת והאמונה. בגלל שהובטחה לנו מאת ה’, זאת גם אם בחו”ל הנוחיות גדולה יותר ואיכות החיים קורצת. לארץ ישראל מגיעים משום שהיא נחלת ה’.
מי שעולה לישראל מהסיבות האלה – עושה זאת ללא תנאים. הוא מגיע ותוקע יתד גם אם קשה כאן, וכאשר כך הוא נוהג בה – היא מראה לו את יופיה, והוא מתעלם מפגמיה.
לעומת זאת, הבאים ארצה בחיפוש אחר נוחות – למשל, בגלל קשיים (זמניים או לא) בגלות – להם מראה הארץ רק את צדדיה השליליים מפני שאינה חפצה בהם, כמובא במדרש:
“אֵין לְךָ בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנוֹתְנִין נַפְשָׁם לְהַצְלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתָן כְּאוֹתָם שְׁנַיִם שֶׁשָּׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, א): “וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן” וגו’. ומִי הָיוּ? שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵלּוּ פִּנְחָס וְכָלֵב, וְהָלְכוּ וְנָתְנוּ נַפְשָׁם וְהִצְלִיחוּ בִּשְׁלִיחוּתָן… אֲבָל שְׁלוּחִים שֶׁשָּׁלַח משֶׁה הָיוּ רְשָׁעִים”. (תנחומא שלח א)
פנחס וכלב הצליחו היכן שהמרגלים נכשלו בגלל מסירות נפשם ואהבתם לארץ ישראל. למרגלים שלא רצו להיכנס אליה היא הראתה את צדדיה השליליים, אך ליהושע פנחס וכלב שהבינו את חשיבותה הרוחנית – הראתה את יופיה.
“ארץ ישראל לא מתאימה לכל אחד, יואב. היא לא קליפורניה. רק מי שמוכן למסור נפש עבורה יכול להתקיים בה. לכן היא מראה פנים יפות למי שמוסר את נפשו למענה, ומחמיצה פניה למי שנוטש אותה. יהודי המתגורר בארץ בלית ברירה רק מפני שנולד כאן – יברח ממנה בהזדמנות הראשונה. אך מי שיודע ומבין את ערכה, לא יעזוב גם אם יהיו לו חמישה דרכונים אירופאיים.
“רבי ישראל משקלוב זכה להיות ממקימי היישוב העברי בארץ בגלל מסירות נפשו. הוא לא עלה לכאן כדי לשפר את איכות חיים, אלא כדי ליטול חלק בשיבת ציון. לכן הצליח היכן שאחרים כשלו”.
***
יש אנשים שמאמינים כי הם אלה שעזבו את ארץ ישראל, ואינם יודעים שארץ ישראל היא שעזבה אותם…
