כולנו מכירים אותם, את מטבעות הלשון השגורים: הכל משמים, הכל לטובה, אנחנו עושים רק השתדלות, פרנסה משמים, ועוד כהנה וכהנה. אלה ביטויים אמיתיים ונכונים, אך כיוון שהפכו להרגל, לא תמיד אנחנו שלמים איתם באמת.
אבל לא אצל עמיחי. כשעמיחי אומר ‘פרנסה משמים’ הוא מתכוון לכך באמת. סיפור היכרותנו התחיל בבקבוק יין שקיבלתי פעם מישראל ידידי לכבוד שבת. במוצאי שבת כשהתקשר לשאול אם טעמתי מהיין ואם מצא חן בעיני, הודיתי על האמת – יין כזה עוד לא שתיתי.
אבל לא זה מה שמייחד כל כך את היקב של עמיחי, אמר ישראל. ביקב הזה השמיטה מרחפת באוויר ומורגשת בארנק, ולא רק בשנת שמיטה אלא בכל שנה ושנה.
“אם תרצה לדעת מה הסוד שמאחורי היין המיוחד ששתית”, אמר ישראל, “אתה מוזמן להצטרף אלי בפעם הבאה שאבקר ביקב של עמיחי. הוא כבר יספר לך”.
בדרך ליקב סיפר לי ישראל שעמיחי, מנהל היקב, הוא יהודי שומר מצוות שאוהב יין, אבל את ארץ ישראל הוא אוהב יותר. כשהחל לנהל את היקב, היה ברור לו שבמשמרת שלו יקיימו את המצוות התלויות בארץ בלי הנחות, והשמיטה תהיה שמיטה לחומרה, ככתבה וכלשונה. לא אוצר בית דין, למרות שמותר, וגם לא היתר מכירה. שמיטה כהלכתה.
אבל לא זה מה שמייחד כל כך את היקב של עמיחי, אמר ישראל. ביקב הזה השמיטה מרחפת באוויר ומורגשת בארנק, ולא רק בשנת שמיטה אלא בכל שנה ושנה.
עמיחי לא הסתפק בעובדה שהיקב שלו ישמור שמיטה: הוא החליט שגם הכורמים שמהם הוא רוכש את הענבים ישמרו שמיטה, וכדי לשכנע אותם לעשות זאת, הוא מוסיף מדי שנה סכום מסוים של כסף לכל קילוגרם ענבים שהוא רוכש מהם, כדי לפצות אותם על השנה שבה ישמרו שמיטה יחד איתו ולא יעבדו בכרמים.
האמת? התקשיתי להאמין, אך כשעמיחי אישר את הדברים לא הצלחתי להתאפק ושאלתי בהתפעלות: “מאיפה אתה שואב את האמונה הזאת? יקב הוא עסק כלכלי! לשלם כל שנה מחיר יקר יותר על כל קילו ענבים זה הכי לא כלכלי שיש!”
התשובה שהשיב לי עמיחי גרמה לי לא רק לקנא בו על אמונתו הגדולה, אלא בעיקר להתבייש.
“מה זאת אומרת, אהרן?! בשביל מה צריך פה אמונה? זו עסקה כלכלית נטו, שהכללים שלה מופיעים במפורש בפרשת השבוע”.
בפרשת כי תבוא מצווה הקב”ה את בני ישראל על מצוות הביכורים, שנאמר:
“וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם”. (דברים כו, א)
בהמשך, בהגיעו אל בית המקדש עם הטנא ובו הפירות שהבכירו בשדותיו, מתייצב החקלאי בפני הכהן ומכריז מיהו בעל הבית האמיתי. וכך הוא אומר:
“וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת־רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נָתַתָּה לִּי ה’ וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ… הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן־הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ”. (שם, טו)
“כשברור לך שיבול שדותיך אינו שלך אלא של הקב”ה, ושאתה בסך הכל עובד אצלו – איך לא תביא לו ביכורים מהיבול שהצמיח לך?”, שאל עמיחי. “וכאשר הקב”ה מבטיח שיברך אותך, את עם ישראל ואת האדמה בזכות הביכורים – האם זה לא כלכלי? יש לך עסקה יותר משתלמת מזאת? מה זה טנא של ביכורים לעומת יבול של שנה שלמה? אם היית חקלאי, לא היית קופץ על עסקה כזו בשתי ידיים?”
“בסדר”, אמרתי לו, “אבל פה מדובר על ביכורים, איך זה קשור לשמיטה?”
“החשבון פשוט מאוד”, אמר עמיחי. “אם הקב”ה מבטיח ברכה כזאת כאשר מביאים לירושלים טנא ביכורים פעם בשנה, איזו ברכה הוא ייתן כשמוותרים על עבודת האדמה לשם מצווה במשך שנה תמימה…? חוץ מזה, מי שרואה את הברכה בעיניים, לא צריך להאמין שהיא עובדת, הוא יודע בוודאות. הכי משתלם לעשות עסקים עם הקב”ה, זה הכי כלכלי”.
“ואיך ראית שזה עובד?”, שאלתי.
“עשיתי ניסוי. ידעתי מי החקלאים שישמרו איתי שמיטה בגלל התוספת ששילמתי להם במשך שש שנים, וסימנתי את החלקות שלהם. מהענבים שצמחו שם ייצרתי יין בפס ייצור נפרד, במטרה לבדוק אם הברכה חלה לא רק על הכמות אלא גם על האיכות. את התוצאה טעמת ביין שקיבלת לשבת. זה היה יין מהסדרה הזאת”.
כשאנו אומרים “הכל לטובה”, ו”הכל משמים” ו”אנחנו רק משתדלים”, למרות שלא תמיד מתכוונים לכך באמת, זה בגלל שאיננו חקלאים. בשביל זה קיים עמיחי, כדי שנדע שיש מדרגה כזאת.
***
כמעט שכחתי לספר שהיין המדובר הוא מתוצרת יקבי שילֹה. אם תרצו שמשהו מהאמונה הגדולה של עמיחי ידבק גם בכם, אני ממליץ בחום על היין שלו כדי לענג בו את השבת. גם תיהנו מיין משובח ויוצא דופן בטעמו, וגם תהפכו שותפים לפרויקט אמוני שאבותינו היו יכולים רק לחלום עליו.
וחשוב לא פחות, כשאתם קונים יין של יקבי שילה, אתם משיבים מלחמה שערה לאיחוד האירופי שדואג לסמן מוצרים מיהודה ושומרון כדי לפגוע כלכלית בהתיישבות היהודית שם.
ובעמיחי.
