כחודשיים לפני פרוץ מלחמת יום-הכיפורים כבר החלו לזרום למערכת הביטחון נתונים המעידים על כוונתן של מדינות ערב לפתוח במלחמה נגד ישראל.
למרות זאת, המלחמה תפסה את קברניטי המדינה בלתי מוכנים.
“קיבעון מחשבתי הוא אסון, לא רק מפני שהוא מונע ממך לחשוב אחרת, אלא בעיקר משום שהוא מדרבן אותך להמשיך לטעות.
האם שאלתם את עצמכם…
- איך ייתכן שתוכניות המלחמה המעודכנות של המצרים והסורים הגיעו מהמוסד לידי המודיעין הצבאי, ולמרות זאת – איש לא בדק אם ריכוזי הכוחות של האויב תואמים אותן?
- איך לא נדלקה שום נורה אדומה 24 שעות לפני פרוץ המלחמה כשאמ”ן הצליח לפענח מברק המדווח על פינוי המשפחות הסובייטיות מסוריה וממצרים, בעקבות הודעת מצרים על כוונתה לתקוף בקרוב את ישראל?
- איך ייתכן שראש הממשלה דאז גולדה מאיר הצהירה ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה ש”מעולם לא היה מצבנו טוב יותר” למרות שחודש קודם לכן נפגשה עם חוסיין מלך ירדן אשר הזהיר אותה כי מצרים עומדת לפתוח במלחמה ?
- כיצד קרה שמי שתפקידו לנבור בחורים ובסדקים כדי לחפש מידע – לא ראה את הכתובת שהיתה רשומה על הקיר באותיות קידוש לבנה?
כשהפניתי שאלה זו לאבי-מורי, שפגש מקרוב את אדריכלי המלחמה בזמן אמת, הוא ענה לי במשפט קצר: “הם היו שבויים בקונספציה.”
“קונספציה?”
“קיבעון מחשבתי. תאר לך שאתה משחק שחמט וחושב שהצלחת לקרוא את המהלכים הבאים של השחקן שמולך, ועל סמך הערכתך זאת אתה מבצע כמה מהלכים שעולים לך ביוקר. האם תמשיך במהלך או שתעצור כדי לבחון את הנחת היסוד שלך?
“לפי הסטטיסטיקה, אתה תמשיך במהלכים המוטעים – ואפילו ביתר שׂאת. הסיבה לכך היא שנשבית בקונספציה. אימצת לעצמך דעה שאתה משוכנע בנכונותה, ולכן אתה מתעלם מנתוני האמת שמופיעים על הלוח ולא מניח להם לבלבל אותך.
“קיבעון מחשבתי הוא אסון, לא רק מפני שהוא מונע ממך לחשוב אחרת, אלא בעיקר משום שהוא מדרבן אותך להמשיך לטעות.
“אתה ממשיך לומר לעצמך: “אם כבר הגעתי עד כאן…” או “עכשיו לפרוש? אחרי כל מה שהשקעתי..”?
“אלה אמירות המעידות על קיבעון מחשבתי, ובעיקר על מה שגורם לו שמאחוריו. לפעמים אנו מסרבים להתעשת ולהתבונן במציאות בעיניים פקוחות דווקא מפני שהשקענו כבר כל כך הרבה, או עשינו כבר כברת דרך כה ארוכה. העיניים רואות את המציאות, אבל הלב מטיל את כל כובד משקלו במלאכת השכנוע.
“זה קורה כי אנו מסרבים להודות שטעינו בהערכה הראשונה ובהבנת המציאות, ואחרי כל ההשקעה אנו מסרבים להשלים עם העובדה שכל עמלנו היה לריק.
“מסיבה זו משקיעים בשוק המניות אינם מוכרים את מניותיהם למרות שהן מתרסקות, וממשיכים להמר על שינוי מגמה למרות שכספם אוזל והולך.
“אחרי מלחמת ששת הימים היתה כאן אופוריה. כולם בישראל היו בטוחים שאחרי המפלה המוחצת במלחמת ששת-הימים המצרים לא יעזו להיכנס שוב למלחמה. נתוני האמת שזרמו לשולחנם של מקבלי ההחלטות נבחנו על בסיס הנחת היסוד שלפיה הסיכוי לפריצת מלחמה נמצא “בסבירות נמוכה מאוד”. הקיבעון המעוור הזה לא אִפשר לעובדות לחלחל פנימה ולהוביל למסקנות הנדרשות.
“קיבעון מתרחש לא רק במלחמות. כולנו שבויים בקונספציות כאלה ואחרות כמעט בכל תחום בחיינו. אם נזכיר רק דוגמה אחת מתחום החינוך – ישנם מורים רבים הדבקים בשיטות חינוכיות גם כאשר הניסיון המצטבר מורה על כך שנכשלו במבחן המציאות. מורים כאלה נוטים לתלות את האשמה בכישלונם בילדים, בהורים, בהנהלה או בכל גורם אחר – רק לא בעצמם. מדוע? משום שהם שבויים בקיבעון מחשבתי.
“הקיבעון המחשבתי והנפילה בשבי הקונספציה זולגים גם לעבודת ה’. רואים זאת בפשטות בפרשת השבוע.
“בפרשת ויגש, בתיאור התוודעות יוסף לאחיו, מדגישה התורה שקודם לכן ציווה להוציא כל איש מצרי מעליו, למרות שבכך העמיד עצמו בסכנה.
“כפי שמובא במדרש (תנחומא בראשית, מה):
“אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, לְסַכָּנָה גְדוֹלָה יָרַד יוֹסֵף, שֶׁאִם הֲרָגוּהוּ אֶחָיו, אֵין בְּרִיָּה בָּעוֹלָם מַכִּירוֹ”
“על איזו סכנה מדובר? מה הסבירות לכך שאחרי שהיו עדים להתגשמות חלומותיו, אחי יוסף עדיין יבקשו להורגו? הלוא הם הראשונים שנוכחו לדעת כי בלתי אפשרי להכניע את רצון ההשגחה.
“אלא שבהמשך הפרשה מתבהרים הדברים. לאחר שהתוודע אל אחיו, יוסף מפייסם בדברים ומדבר על לִבם שלא יכעסו, שנאמר: “וְעַתָּה אַל־תֵּעָצְבוּ וְאַל־יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי־מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם” (בראשית מה, ה).
“אך בעוד נראה, לפי הפשט, כי יוסף מנחם את אחיו בהסבר שבסופו של דבר הכל יוצא לטובה, הנצי”ב (העמק דבר, שם) מבאר את הפסוק באופן אחר. הוא מתמקד במילים “אַל־תֵּעָצְבוּ וְאַל־יִחַר בְּעֵינֵיכֶם”, הנראות ככפל לשון:
“עִצָּבוֹן הוּא כְּמוֹ שֶׁנּוֹפֵל בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, וְהָרֵי הוּא בְּצַעַר עַל שֶׁהֵרַע לוֹ אַחֵר. וְהָיִינוּ, מִשּׁוּם שֶׁחָשַׁב שֶׁיֵּשׁ מֵהָאַחִים שֶׁמִּתְחָרְטִים הַרְבֵּה עַל הַנְּבָלָה הֲלֵזוּ, וְנוֹפְלִים בִּלְבָבָם שֶׁאֵרַע לָהֶם מִקְרֶה זֶה. וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁחוֹשְׁבִים גַּם הַיּוֹם אֲשֶׁר אִתָּם הָיָה הַצֶּדֶק אֶלָּא שֶׁהִסְכִּילוּ לַעֲשׂוֹת. שֶׁמָּכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם, מָקוֹם שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת לִגְדֻלָּה כָּזֶה, וְלֹא הִשְׂכִּילוּ לִמְכֹּר אוֹתוֹ לִמְדִינָה פְּחוּתָה בְּמַעֲלָה שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת כָּךְ. עַל זֶה אָמַר אֶל תְּעַצְּבוּ וְגַם אֶל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם וּמְפָרֵשׁ כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי”.
“בביאור זה מדגיש הנצי”ב כי יוסף הבין שרק חלק מאחיו מתחרטים על מכירתו, ואילו האחרים מתחרטים רק על זהות הקונים, במחשבה שהיתה זו טעות למוכרו למצרים, שם הצליח לפרוח ולשגשג למרות הכל, במקום למוכרו לידיים אחרות ובנסיבות שבהן לא היה לו סיכוי לעלות לגדולה.
“לכן, לאלה מאחיו שהתחרטו על עצם המכירה אמר יוסף “אַל־תֵּעָצְבוּ” – שכן הכל מאת ה’; ובדבריו לשאר האחים הדגיש את המילה ‘הֵנָּה’, ללמדם שלא המכירה בלבד התרחשה בהשגחה פרטית אלא גם יעדה – המצרים. הכל התרחש בהשגחה ובתכנון עליון.
“נמצא יוסף כאומר לאחיו: גם אילו רציתם בכך, לא הייתם יכולים למכור אותי למקום אחר, אלא רק ‘הֵנָּה’.
“לכן גם קבע המדרש כי יוסף הסתכן. מתשובתו התברר כי ידע שמקצת אחיו עדיין שלמים, למרות הכל, עם עצם המכירה, ומתחרטים רק על שלא מכרוהו לקונים אחרים, ולכן העובדה שאמר “הוֹצִיאוּ כָל־אִישׁ מֵעָלָי” ונותר לבדו עם אותם מאחיו שלא התחרטו על עצם מכירתו העמידה אותו בסכנה.
“אבל יש כאן קושי עצום: הייתכן שאחרי התגשמות חלומותיו המכעיסים במלואם, האחים יוסיפו להאמין שעצם מכירת יוסף היתה מוצדקת?
“עובדה שכן. והסיבה לכך היא הקונספציה. מתברר שקיבעון מחשבתי מהלך אחרינו כצל – בביטחון, בחינוך, בזוגיות ואפילו בעבודת ה’.
“כל אחד ו’מחדל מלחמת יום הכיפורים’ הפרטי שלו. יש מי שזה מתרחש אצלו בשדה הקרב, ויש מי שבעבודת ה’. לכן, לפני שאנחנו ממהרים לשפוט את מי שלא ראו את הכתובת על הקיר, מוטב שנסתכל קודם במראה”.
“איך אפשר שלא להיכשל בקיבעון מחשבתי בעבודת ה’?”, שאלתי את אבי, “אם אנשים כערכם של בני יעקב נכשלו – איך נצליח אנו?”
“פשוט”, ענה לי אבא, “נלמד מיוסף! איך הוא הצליח שלא ליפול למלכודת המתבקשת של האשמת אחיו במכירתו? כי בשונה מהם, שלא נועצו באביהם לפני שמכרוהו, יוסף לא עשה צעד אחד מבלי להיוועץ בו או ב’דמות דיוקנו’ – חיזיון של “מה אבא היה אומר”.
“מי שיש בחייו דמות גדולה ממנו להימלך בה – ואפילו רק ‘דמות דיוקנו של אביו’ – נמצא בסיכון נמוך יותר להיכשל.
“לכן הופתענו במלחמה. הגנרלים שפגשתי במלחמה לא האמינו שיש בנמצא מי שגדול וחכם מהם. הגנרלים והמדינאים חשבו שאיש אינו יכול ללמד אותם דבר. לכן הופתעו למרות שהכתובת היתה על הקיר.
“אם רוצים להימנע ממילכוד מסוג זה, מומלץ שנבדוק אם יש בחיינו מישהו גדול וחכם מאיתנו להיוועץ בו לפני קבלת החלטות”.
