לפני כמה שנים הוזמנתי להרצאה באזור המפותח של הרצליה. בדרך התקשר המארגן ועדכן אותי שמדובר באנשים מדושני עונג שקנו את החכמה שלהם בכסף ושכדאי מאוד שאתכונן כי אי אפשר לסובב אותם.
אתה לא חושב שזה קצת יומרני? מגיע בן אדם מהעיר הכי ענייה בארץ, ועל רקע היאכטות שמאחוריו…
כששאלתי למה, הוא הסביר לי שאנשים עשירים דומים לאנשים חכמים בגלל שלשניהם מקשיבים. לחכמים, הוא אמר, מקשיבים בגלל שהם חכמים, ולעשירים מקשיבים בגלל שיש להם כסף, ובגלל שמקשיבים להם הם חושבים שהם חכמים, ולכן יש להם הרבה שאלות, שנאמר “כי בצל החכמה בצל הכסף”.
עם פסוקים אני לא יכול להתווכח, אמרתי לו.
כשהגעתי, ישבו בסלון כשלושים איש, והזכוכית הענקית שמאחוריי אפשרה לכולם לראות את היאכטות שעגנו כמה מטרים מהחלון.
אחרי כמה מילות נימוס התחלתי בהרצאה ואמרתי שאני מבקש לעסוק בשאלה “איך להנות מהחיים”, ואז מישהו הרים את היד.
אפשר לשאול שאלה? “בטח”, עניתי לו, אני רגיל ששואלים אבל על מה שאמרתי. עוד לא אמרתי כלום. על מה ממה שלא אמרתי תרצה לשאול.
“על הנושא”, הוא ענה, אפשר לשאול היכן אתה גר?
“בטח” עניתי, אני גר בבני ברק, אבל מה זה קשור? ואז האיש חייך חיוך של מנצחים.
בדיוק בגלל זה שאלתי. הוא אמר.
אתה לא חושב שזה קצת יומרני? מגיע בן אדם מהעיר הכי ענייה בארץ, ועל רקע היאכטות שמאחוריו, הוא מספר לאנשים שמשתייכים לעשירון העליון, שהוא הולך ללמד אותם איך ליהנות מהחיים? לא קצת יומרני? אתה לא חושב שאולי כדאי שתחליף נושא?
אתה צודק לגמרי עניתי לו, אבל רק בעובדות.
אין לי ספק שמבחינה כלכלית המצב של האנשים שיושבים כאן טוב יותר מהמצב הכלכלי של רוב תושבי בני ברק. אבל בזה מסתכם ההבדל, כל השאר בצד שלנו וזה גם מדע.
מדו”ח שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, כי בני ברק היא העיר עם תוחלת החיים הגבוהה ביותר בישראל, ושאחוז התושבים שהצהירו שהם שבעי רצון מהחיים משאיר מאחור את תושבי העיר שבה אנחנו מדברים כעת, וכך גם במדד הבריאות.
מצד שני בני ברק מובילה בשני תחומים נוספים. היא גם העיר הענייה ביותר בישראל כמו שאמרת, וגם הצפופה ביותר.
נשמע לך הגיוני? איך יכול להיות שהתושבים בעיר הכי ענייה והכי צפופה, הם גם הכי מאושרים וגם מאריכים ימים?
אם הם היו טיפשים עוד היה אפשר להסביר את זה, אבל זה לא סוד שבני ברק מובילה גם באנשים שמבלים הכי הרבה זמן מול ספרים, וזה אומר שטיפשים הם לא. אז עד שתמצא הסבר לתופעה, אולי כדאי שנמשיך עם הנושא שנקבע?
בסדר, אמר לי האיש אבל איך אתה מסביר את זה? לך יש תשובה? בטח, עניתי לו.
במשך אלפי שנים עסקו הפילוסופים בשאלה כיצד הנפש משפיעה על הגוף? כלומר, איך הסובייקטיבי משפיע על האובייקטיבי, ואיך הרוחני משפיע על החומרי?
ומה הם מצאו, שאל האיש?
אז זהו, עניתי לו, שעד היום הם לא מצאו תשובה, ולכן חלק מהם החליט שהכל חומר ולכן אין שאלה. חלק קבע שהכל רוח ולכן אין שאלה, וחלק בכלל החליט שזה לא משפיע ולכן אין שאלה.
היהדות לעומתם, טוענת כבר אלפי שנים, שיש שאלה, אבל גם תשובה.
היהדות קבעה כבר מזמן שיש נפש ושהיא משפיעה על הגוף, שהרוחניות משפיעה על הגשמיות, וזה כתוב בפרשת השבוע, בסוף פרשת השבוע הקודמת ובפרשת השבוע הנוכחית.
בסוף פרשת שמיני, אחרי שהתורה מונה את בעלי החיים הטמאים שאסור לאכול, היא כותבת שהאכילה שלהם אוטמת את הלב לרוחניות כדי ללמד שהגשמיות משפיעה על הרוחניות, ובפרשת תזריע, כשהיא עוסקת בדיני נגעים הבאים על האדם היא קובעת שהרוחניות משפיעה על הגשמיות, שנאמר: “אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים”.
שאלת את עצמך למה המצורע הולך לכהן ולא לרופא?
פשוט מאוד. כי הוא היה אצל הרופא, והרופא עמד חסר אונים מול התופעה. לכן הוא הולך לכהן. כי הרופא הסביר לו שהתופעה הפיזיולוגית ממנה הוא סובל, היא תוצאה של משהו רוחני, כמו שכתב הרופא המפורסם, רבי משה בן מימון עליו השלום:
“זה השינוי שקראתו תורה צרעת – אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא היה בישראל, כדי להזהירן מלשון הרע; שהמספר בלשון הרע, אם עמד ברשעו משתנה עורו ויצטרע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת רשעים, שהיא הליצות ולשון הרע”.
בדברים האלה מסביר הרמב”ם שצרעת היא תוצאה של לשון הרע, ושתופעות פיזיולוגיות הן תוצאה של מצב רוחני, ולכן נדרש המצורע ללכת לכהן. למה? כי הכהן הוא אדם שאין לו נכסים משל עצמו, ולכן הדבר היחיד שהוא מבין בו זו הרוחניות, וידוע שמחלה מרפא מי שמבין בסיבה שגרמה לה.
ואלא שכאן עולה שאלה חדשה. הרמב”ם הרי כתב שהיום אין צרעת, אלא רק בעבר. אז אם היום אין צרעת, למה התורה כל כך מאריכה בדיני הנגעים? איזו תועלת אפשר מזה? והתשובה פשוטה.
כדי ללמד למה למרות הצפיפות והעוני, בני ברק בכל זאת מובילה במדד תוחלת החיים והאושר.
בפרשה הזאת ושלפניה, התורה מלמדת, שאם מה שאוכלים משפיע על הנפש, ואם מה שאומרים משפיע על הגוף, המפתח לעושר לא נמצא במה שיש לנו אלא במי שאנחנו, ובמה שאנחנו חושבים ומרגישים.
לכן נכתבה פרשת הנגעים. כדי להזכיר לנו שאם הראש בריא גם הגוף יהיה כזה. שאם מה שאנחנו אומרים משפיע על הגוף, בטח שהוא משפיע על הנפש. ושאם זה נכון, האושר לא נמדד לפי מה שיש לנו בכיס או ביאכטות שנמצאות מאחוריי, אלא במה שיש לנו בראש. והכי חשוב, כדי ללמד שאם זה נכון, לא רק שתושב בני ברק העניה יכול להרצות בפני תושבי הרצליה העשירה על איך ליהנות מהחיים בלי להוריד את הראש, אלא שאין ראוי ממנו.
השאלה היחידה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא, לא מה אנחנו צריכים כדי להיות מאושרים, אלא על מה אנחנו מוכנים לוותר כדי להרגיש כך.
ויש לי הוכחה.
במשך אלפי שנים, עם ישראל היה ללא מדינה, ללא רכוש, ללא עתיד בטוח, וגם בלי זכויות אדם בסיסיות. בברלין למשל, כשיהודי נכנס בשערי העיר במאה ה18, היה עליו לשלם מס בהמות, וזה אומר הכל.
מה שמעניין הוא שלמרות שלא היה לו כלום, אין עם בהיסטוריה שמסמל את האופטימיות והתקווה יותר מעם ישראל.
למה? כי למרות שלא היה להם כסף בכיס, הייתה להם בראש תורה. וכשיש תורה יש אמונה, וכשיש אמונה יש רוחניות, וכשיש רוחניות זה משפיע על החומריות, וכשזה משפיע מאושרים, גם אם אין לך כסף וגם אם נורא צפוף לך.
לכן, מי שרוצה להיות עשיר צריך להחליט איפה הוא רוצה לגור. בהרצליה או בבני ברק. בהרצליה שמבטיחה עושר גשמי, או בבני ברק שבגלל הרוחניות, חוץ מעושר גשמי מבטיחה הכל.
