כמו כל שנה בערב פסח, גם השנה הגעתי למוסך של חיים כדי ללבן כלים עם הברנר שיש לו במוסך.
ושלא תבינו לא נכון. זה לא שחיים פתח עמדה להכשרת כלים אצלו במוסך, אלא שהלב הרחב שלו ושל הילדים שלו מצליח להכיל גם את השיגעונות שלי.
אצלנו, כולם נגד כולם. האורתודוקסים חוגגים בתאריך אחד, והקופטים שטוענים שהאורתודוקסים טועים חוגגים ביום אחר.
איך שהתחלתי בעבודה, ניגש אלי דאוד הפחח, כדי לאחל לי חג שמח.
אתה יודע, הוא אמר לי, השנה גם אצלנו חוגגים את הפסחא יחד אתכם, וזה קורה פעם בארבע שנים, אבל זה בכל זאת שונה מאצלכם.
אצלכם היהודים, כל היהודים חוגגים את הפסח באותו תאריך, אבל אצלנו הנוצרים לא.
אצלנו, כולם נגד כולם. האורתודוקסים חוגגים בתאריך אחד, והקופטים שטוענים שהאורתודוקסים טועים חוגגים ביום אחר. הנוצרים האתיופים שטוענים ששניהם טועים, חוגגים את הפסחא שלהם ביום אחר, והארמנים שגם רוצים להיות בתמונה בודקים מתי כולם חוגגים וקובעים להם יום משלהם, בקיצור בלאגן.
מה שמעניין, אמר לי דאוד, שכל העדות שהזכרתי משתייכות לאותה דת ולמרות שהם מאמינים באותה אמונה, הם לא מסכימים על כלום. כמו ילדים קטנים שרבים ביניהם ועושים דווקא רק כדי להוכיח שהם עצמאיים, ושאף אחד לא מחליט בשבילם. וזה מה שיפה אצלכם היהודים.
אני יודע שגם אצלכם יש מחלוקות וויכוחים, אבל את פסח כולם עושים באותו יום, ובינינו, אמר לי דאוד בשקט כדי שלא ישמעו בנצרת את מה שהוא מספר בבני ברק, זה אומר משהו בקשר לשאלה מהי הדת האמיתית.
כשדאוד הלך, חשבתי על זה.
איך קורה שכבר אלפיים שנה שאנחנו מפורדים ומפוזרים בעולם כולו, בכל זאת כשאנחנו חוזרים לארץ ישראל מתברר שלוח השנה שלנו לא השתבש? איך זה שכל עדות ישראל חוגגות את הפסח באותו יום? איך זה שההגדה שאנחנו קוראים בליל הסדר, שלכל הדעות חלק לא קטן ממנה נכתב אחרי שיצאנו לגלות, היא אותה הגדה? איך זה שאף עדה לא קמה ואמרה שאף אחד לא יחליט בשבילה? האם זה לא נס גדול יותר מכל הניסים שהתרחשו במצרים?
ואם את חושבים שזה מובן מאליו שכולנו חוגגים את החגים באותו יום, ושאני סתם רגשן, אז יש לי חדשות בשבילכם. זה כמעט קרה. או בעצם לא כמעט. זה קרה.
בשנת ד’ אלפים תרפ”ב – 922 לספירה, בימי הגאונים, התעוררה מחלוקת קשה שאיימה לפרק לתמיד את העם היהודי.
רבי אהרן בן מאיר שחי בארץ ישראל סרב לקבל את קביעת הגאונים באשר לעיבור השנה וקבע זמן אחר. וכך במשך שנתיים חגגו בני ארץ ישראל את הפסח בהבדל של יומיים משאר היהודים שבגולה.
זה אולי נשמע מוזר, אבל כשבבבל עוד אכלו חמץ, בארץ ישראל קראו את ההגדה, וכשבבבל אכלו מצות, בארץ ישראל כבר אכלו חמץ.
מי שבזכותו בכל זאת נותרנו מאוחדים סביב הלוח העברי היה רבינו סעדיה גאון שהכריע בין השיטות, ורק בגלל חכמתו עד היום כולנו חוגגים את הפסח באותו יום.
כך שאם אנחנו חושבים שזה מובן מאליו, מתברר שדאוד הנוצרי צודק ואנחנו לא.
למה צודק? כל מי שמכיר אותנו יידע לומר שאם למרות העקשנות היהודית כולם חוגגים את הפסח באותו יום זה באמת נס גדול, ושאולי רק בגלל זה הומצאה הנצרות, רק כדי שנראה מה קורה לדת שאנשים המציאו מול כזאת שניתנה משמיים.
מה קרה שאצל הנוצרים שמאמינים באותה דת כל אחד חוגג את החגים מתי שהוא חושב, לעומת היהדות שבה אולי לא כולם חוגגים אבל מי שחוגג עושה זאת באותו יום בדיוק בכל העולם, וזה למרות שעברו אלפיים שנה שבהם לא ראינו אחד את השני?
אם הייתם שואלים אותי, בעיני מדובר בנס הרבה יותר גדול מכל הניסים שהתרחשו במצרים.
למה? בגלל שניסי מצרים נעשו על ידי הקב”ה בלי שהיו בני אדם מעורבים בה, אבל הנס הזה של רציפות המסורה, הוא הרי תלוי בבני אדם. בבחירה שלהם. ובה כידוע הקב”ה לא מתערב. ואם למרות שהיינו יכולים לבחור לעשות זאת כולנו עדיין חוגגים את הפסח באותו יום, אין ספק שמדובר בנס גדול.
למה אני מספר לכם את זה?
כי באחת השנים כשאמרנו בהגדה לשנה הבאה בירושלים, הבן הקטן שלי צחק. איך לשנה הבאה הוא שאל, הרי כל כך הרבה שנים אנחנו מבטיחים שזה יקרה ועד היום זה לא קרה? מאיפה לך אבא שהפעם זה בכל זאת יקרה?
פשוט מאוד אמרתי לו. אם היית מגלה שהקב”ה מלווה אותנו מאז שיצאנו לגלות עד היום היית מאמין שזה יקרה? אם אלפיים שנה הוא עושה לנו ניסים, אז מה זה בשבילו עוד אחד קטן? זה נכון אמר לי הבן שלי אבל אתה מכיר איזה ניסים שהשם עשה לנו בגלות?
בטח, עניתי לו. ליל הסדר זה לא נס?
כשהבן שלי לא הבין הסברתי לו.
שאלת את עצמך איך זה שכל היהודים חוגגים את הפסח באותו יום בלי מחלוקת? זה נראה לך הגיוני? אז אם בכל זאת זה קורה 2000 פעם ואף אחד לא מתווכח, זה סימן שהקב”ה נמצא בתמונה, ואם הוא נמצא בתמונה, מה זה בשבילו לבנות לנו את בית המקדש בירושלים הבנויה.
אם הוא הצליח לשמור על לוח השנה כל כך הרבה שנים בלי שנקלקל אותו, אז לבנות לנו את המקדש הוא לא יכול?
וחוץ מזה זה גם כתוב בהגדה שקראנו עכשיו.
בהגדה של פסח אנחנו אומרים “ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא” ומיד אחר כך אנחנו אומרים “והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב”ה מצילנו מידם”.
שאלת את עצמך מה הקשר בין ההבטחה למצילינו מידם? בדיוק זה.
בדברים האלה שואל בעל ההגדה איך זה יתכן שלמרות שבכל דור רוצים לכלות אותנו, ואנחנו נודדים ומגורשים ממדינה למדינה, מוכים ופוחדים, מבולבלים ודואגים, ולמרות זאת כל היהודים חוגגים את הפסח באותו יום? והוא עונה: בגלל ההבטחה.
בגלל שה’ יתברך הבטיח לנו. בגלל שה’ דואג שהמסורה שאנחנו מעבירים לילדים שלנו בליל הסדר תישאר שלמה ואחידה. כדי שכשהבן הרשע יאמר שבגלל כל הצרות התורה שלנו התבלבלה, והיא כבר לא התורה שה’ נתן לנו, ושבגלל זה כבר לא צריך לשמור אותה, נקהה את שיניו ונענה לו, בעבור זה עשה ה’ לי.
כדי שנענה לו שאם הוא צודק שיסביר לנו בבקשה איך זה שלמרות הטענה שלו, כל היהודים עדיין חוגגים את הפסח באותו יום? ושאם זה לא יספק אותו, נשלח אותו לדאוד מנצרת כדי שיסביר לו למה הוא טועה.
כדי שיסביר לו שלמרות שלכל היהודים היה לאורך הגלות את אותו מרור, כל היהודים עדיין אוכלים את אותה מצה, ושבגלל זה הזוהר מכנה את המצה לחם הרפואה.
למה? כי אם למרות כל השנים, כל היהודים עדיין אוכלים את אותה מצה, יש בזה כדי לרפא את האמונה מן הספקות שמעורר בנו הבן הרשע באשר לאמיתות המסורה.
חג שמח.
